יום רביעי, 24 ביולי 2013

נדב אזולאי וגיל נמט

טובים השניים
אם יש משהו שמעצבן את שני המוסיקאים נדב אזולאי וגיל נמט זה שכל מיני עיתונאים מתייחסים אליהם כאל חלק מקבוצה: "הסצינה הבארשבעית". לא שהם מתביישים, חס ושלום, בעיר מולדתם, או שיש להם ספקות שאכן ישנה בשנים האחרונות פריחה מוסיקלית נפלאה בעיר הדרומית ובכל הנגב, אלא שהם פשוט רוצים שיתייחסו אליהם ואל המוסיקה שלהם כפי שהיא, ולא כחלק מתופעה. אז הם בהחלט צודקים. והאלבום שלהם "זאב זאב" הוא יצירה נפלאה. אני מרגיש ככה ללא קשר למי ומה ומאיפה הוא נוצר והוקלט, ובטח לא מתוך "הנחה" למוסיקאים שבאים מהפריפריה, ואולי יותר קשה להם להגיע למרכז, ולמרכז תשומת הלב.
ובכל זאת, יש משהו מאד משמח ומרגש בזיהוי של סצינה חדשה שנוצרת בה כל כך הרבה מוסיקה טובה, שיש בה מגוון סגנונות אך גם משהו משותף, עצמאי, שונה מ"הצליל התלאביבי". אולי בגלל שכל החברים לסצינה מקליטים בשלושה אולפנים מקומיים, אולי מפני שהריחוק מהלחץ במרכז מאפשר להם לקחת את הזמן ביתר קלילות, ואולי, בכל זאת, מכיוון שהמדבר שמקיף את העיר חודר גם אל היצירה. מה שברור הוא שבבאר שבע והסביבה ישנה בשנים האחרונות פעילות מוסיקלית ענפה מאד, חייה ויצירתית. מקומות כמו פאב "עשן הזמן" ומועדון "החלוץ 33" שמארחים אמנים להופעות, תמיכה של "מחלקות הצעירים" בעירייה ושל גופים פרטיים כמו אנשי "קרן מיראז", סיוע של גורמים כמו בית הספר "רימון" ועוד. כל אלה מניבים תוצאות מרגשות, ורק באחרונה יצאו אלבומים חדשים של "מריונטה סול", "צנזורה", אביעד הנדל ודויד אברהם, דויד פרץ, "המוסד", "SIDE", אביב נוימן ועוד ועוד. ובסנוסף לכך, לא נשכח גם שלא מעט תל אביבים גילו שבכביש שש באר שבע נמצאת מרחק שעה נסיעה בלבד... אז לא רק שנדב אזולאי וגיל נמט הם חלק מסצינה חדשה ומסעירה, אלא שהם בין הכוחות המובילים של הסצינה הזו.

נמט (מימין) ואזולאי בצילום יואב פיצ'רסקי 

הנה השבוע יוצא אלבום הבכורה של שלישית "חיה מילר" שהופק על ידי הלהקה (התל אביבית) בשיתוף נדב אזולאי והוקלט באולפן "קקטוס" שלו (בהשתתפות גיל נמט), ורק לפני שבועות אחדים התרגשתי פה מאד מאלבום הבכורה המושלם של אביב נוימן, שגם הוא הופק, בראש שונה לגמרי מזה של "חיה מילר", על ידי נדב אזולאי שהיה גם שותף בעיבודים והתזמורים. נדב אזולאי וגיל נמט הקליטו את האלבום, והם מנגנים ביחד עם אביב נוימן את הבסיס המוסיקלי לכל השירים. אזולאי בגיטרות, גלוקנשפיל, אקורדיון, פסנתר, סימפולים ואפקטים שונים. נמט בתופים, כלי הקשה, בס, קלידים, מנדולינה, טרומבונים ופסנתר.



אז עכשיו הם גם עושים את לגמרי לעצמם ולגמרי לבדם. חוברת "זאב זאב", האלבום החדש, חוסכת בפרטים: "נדב אזולאי וגיל נמט". זהו זה. הם כתבו, הלחינו, הפיקו ועיבדו ואפילו הקליטו בעצמם. מביקורם באולפן גל"צ לפני שבועות אחדים אני יודע שאזולאי הוא בעיקר הזמר והגיטריסט, ושנמט הוא בעיקר המתופף ונגן קלידי הבס. השניים עושים גם את כל השאר כדי ליצור אלבום עשיר בצלילים ובצבעים. למה? ככה, כי אחרי עבודה בכל מיני הרכבים והפקות (זהו כבר אלבומו השני של נדב אזולאי) הם גילו שהכי טוב להם להיות אחד עם השני, בלי צורך לערב עוד שותפים. הזאב האחד הוא רוק גיטרות סוחף, הזאב השני מתבטא בבלדות בלוזיות מופנמות. השילוב שני הזאבים הוא מקורי, שונה, מלא שירי נשמה מרגשים. רציתי לבחור את השירים המומלצים, וגיליתי שאני מזכיר את כמעט כל שמות השירים... שירים טובים אחד אחד. "מתוך האדמה", "רעל", "בטח", "עקרון אי הוודאות", "נחשים", "הרחוב", "בוץ", ה-להיט (או לפחות היה צריך להיות) "רומא" וקטע הסיום המדהים "סוף". איזה יופי. ארבע שנים אחרי שאזולאי הקליט עם להקה את "בצד של הרעים", הוא חוזר עם גיל נמט באלבום מופת. "זאב זאב" עומד לטרוף אותכם, והפעם זו לא אזעקת שווא. ראו הוזהרתם. 

הנה השניים בהופעה ב"מוזיקה היום" בגלי צה"ל. 30/6/13
נדב אזולאי בשירה וגיטרה, גיל נמט בתופים, סינט-בס ושירה
בוץ
מלחמה
מתוך האדמה
רומא
נעליים כתומות

אין תגובות:

פרסום תגובה