יום שישי, 2 באוגוסט 2013

ארץ יתומה

הידיעה על אלבום חדש ללהקה הישראלית אורפנד לנד (ORPHANED LAND) משמחת את מעריציה לא רק בישראל, אלא גם במצרים, בלבנון, בטורקיה ואפילו באיראן. הלהקה הישראלית הזו, שפותחת כל הופעה שלה בחו"ל בהצהרה על היותה ישראלית, מצליחה כבר כמה שנים טובות, גם כשהיחסים המדיניים בשיא השפל, להיות נציגה ישראלית גאה בכל העולם, כולל במקומות שבהם ממש לא אוהבים אותנו.
מבחינה מוסיקלית טהורה קבלתה של הלהקה בארצות מוסלמיות אינה מפתיעה. במוסיקה שלה יש משהו שאין לאף להקת מטאל אחרת: בתוך הכסאח משולבים אלמנטים ערביים, מזרחיים וים־תיכוניים לצד תפילות בעברית וניגונים חסידיים. זהו החזון האמנותי של הלהקה: שילוב השפעות מכל רחבי הקשת, ויצירת משהו חדש מיוחד דווקא לישראל, כארץ שיש בה מפגש בין מזרח למערב.
לכור ההיתוך הזה קראתי בביקורות קודמות "ירושלים", כסמל למפגש המתוח בין ישראלים וערבים, חילונים ודתיים. עכשיו, שלוש שנים אחרי, אני מבין שזוהי תמצית קיומנו לא רק בעיר הקודש אלא בחלק גדול מהמדינה שלנו, בעיקר בערים מעורבות כתל אביב־יפו וחיפה.

מנהיג הלהקה קובי פרחי, שנולד וגדל ביפו, חווה את ילדותו בדו־קיום יהודי־ערבי, ואומר שזה אחד המניעים העיקריים לפעילות הלהקה. הוא וחבריו רואים שליחות בהשכנת שלום בין יהודים, נוצרים ומוסלמים, והשילוב המוסיקלי הוא לא רק טעם אלא גם אידיאולוגיה. במוסיקה, קצת יותר מאשר בחיים שמחוצה לה, הלהקה הזו מצליחה לעשות את זה נהדר, וגם מאזין כמוני, שבדרך כלל לא אוהב מטאל, אינו יכול לעמוד בעוצמה וביופי.
אורפנד לנד קמה בבת ים בשנת 1991, וכעת הגיעה למאסטרפיס שלה. 78 דקות עמוסות מוסיקה מורכבת שמוכיחה שהלהקה ממשיכה להתפתח, להישמע יותר מעודכנת מבחינת צליל המטאל בעולם וגם יותר ישראלית שורשית. זה לא במקרה. קובי פרחי, מנהיג הלהקה, מעמיק את לימודי היהדות, מעריץ את לאונרד כהן וממשיך לחפש את המקורות התרבותיים שלו ולשלב אותם בהווה.
הלהקה ממשיכה בדרך הזו גם באלבום החדש "All is one", כפי שאפשר ללמוד משמות השירים: "כולנו אחד" (ולא "הכל אחד" כפי שמתבקש);  "דרך אש ומים" שמתכתב עם "מי באש ומי בחרב"; "כישלון" על פוליטיקאים באשר הם; "אח" על הרצון בדו־קיום; "תן לשביתת הנשק להתפרסם" המתבסס על סיפור ממלחמת העולם, שבו שבתו הכוחות הלוחמים לרגל חג המולד ועוד.

צילום עמי בורנשטיין
 "ברמה טקסטואלית האלבום הזה הרבה יותר טרגי מקודמיו", אומר לי קובי פרחי בשיחה בגל"צ שבה הציג את האלבום, "למרות שהעטיפה והשם משדרים איזו אוטופיה, הטקסטים מספרים את הסיפור ההפוך לגמרי, המציאותי והטרגי. על העטיפה יש שילוב של מגן דוד, צלב וסהר, אבל השירים מדברים על כך שאנחנו נכשלים בניסיון ליישם את זה בעולם האמיתי.
"אחרי כל כך הרבה שנים שבהן אנחנו שרים על אותם נושאים אנחנו לא רואים שמשהו משתנה. לא מדובר בנו, בלהקה, הקהל שלנו גדל והכל בסדר, אבל מדובר בנושאים שבהם אנחנו עוסקים. המצב אינו משתנה לטובה ואולי אף מחמיר. זה הופך אותנו למרירים יותר, לצינים. אנחנו עדיין אופטימיים חסרי תקנה, אבל המצב לא קל".
וגם הכלי הנושא את הטקסט, המוסיקה, עברה תהליך. לצד המטאל הקשה, הדופק בראש בהפקה המשובחת, מרשים לעצמם חברי הלהקה גם רגעים רכים ונעימים. אין באלבום גראולינג (שירה־
חרחור אופיינית למטאל) אבל עדיין יש קטעים מאוד כבדים ולצידם גם שירה בליווי מיתרים קלאסי ומקהלה גדולה. הם שרים שיר שכתב להם במיוחד יהודה פוליקר (שמתוך שיר באלבומו "עיניים שלי" נלקח שם הלהקה "ארץ יתומה"), ומה שעוד יותר יפתיע את מעריציהם - הם שרים שיר של קובי אפללו. אחרי שני עשורי פעילות הם לא חוששים להציג צדדים מפתיעים.
קובי פרחי בשירה, מירה עוואד זמרת אורחת, יוסי סאסי וחן בלבוס בגיטרות, אורי זילכה בבס, מתן שמואלי בתופים, מקהלת שחר ויותר מארבעים אורחים בהקלטות יצרו יחד יצירת מופת.
כל השירים שלכם עוסקים בנושאים גדולים כאלה? אין לכם שירים על יחסים אישיים?
"אנחנו לא כותבים על נושאים אישיים כי אנחנו לא ברמה של לאונרד כהן. אז אנחנו משאירים את זה לו".
מטאליסט? אוהב את לאונרד כהן?
"יש סטריאוטיפים על אנשים שעושים מטאל. אנחנו ממש לא כאלה. אנחנו אנשים פשוטים וצנועים, בלי כל הסקס אנד דראג אנד רוקנרול. ובלי אגו. וחוץ מזה לאונרד כהן הוא הרבה יותר ממוסיקה. הוא הכהן הגדול. הוא מילה כתובה, מריר ולפעמים אפל. יש אנשים שהם מטאל גם אם המוסיקה שלהם היא לא ממש מטאל. כהן הוא האמן שהייתי הכי רוצה לפגוש. אני ממש מעריץ שלו".
בוא נדבר על הצד היהודי ביצירה שלכם. נראה לי שהוא הולך ומעמיק.
"אני ישראלי ואני יהודי. יש לי רב, מוטי גל, ואני גאה ביהדות שלי אבל אני עובד את בורא עולם ומיישם את היהדות שלי דרך היותי מוסיקאי. כמו שלאונרד כהן שהוא הכהן התורן של המקדש היהודי הלא קיים. אתה שומע יהדות בשירים שלו, שומע רוחניות, והוא גם אומר ג'יזס קרייסט והמנדולינות מנגנות בסגנון ערבי, אבל הוא יהודי. אני מוצא משהו מאוד אוניברסלי במושג 'יהודי'. אם זו העובדה שבאנו מכל קצוות תבל ושמרנו על היהדות שלנו, עד לכך שאנחנו המונותאיזם הראשון. להיות יהודי זה בראש ובראשונה להיות שייך לעולם. במושג 'אור לגויים' יש משהו מאוד יהודי. לצאת עם הלהקה שלך ולהופיע בעולם, לשמח אנשים, זה נהדר. למה לא?"

אורפנד לנד מופיעה כבר שנים בהצלחה גדולה ברחבי העולם: בפסטיבל המטאל החשוב מכולם, וואקן; פעמיים עם מטאליקה (גם בארץ וגם בחו"ל) וגם הופעות מוצלח בטורקיה. בשבוע שעבר החל סיבוב עולמי נוסף שבו תביא הלהקה את בשורת האלבום החדש למדינות נוספות, הם מופיעים ביחד עם להקה פלסטינית מעכו ומתעסקים באלבום גם בגורל הילדים תחת אש בסוריה. כולנו אחד.  

הנה התכנית המלאה "קוטנר בתשע" עם קובי פרחי. גל"ץ. 24.6.13
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=448929

והנה הלהקה בהופעה באולפן גל"צ בסיבוב הקודם. "מוזיקה היום" 7.12.10
חלק א
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=379559
חלק ב
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=379774

אין תגובות:

פרסום תגובה