אסף אמדורסקי

צילום: יניב אדרי

הצד היפה

"צד א", האלבום החדש של אסף אמדורסקי, הוא הפתעה גדולה. לא מפני שעד עכשיו אמדורסקי לא עשה אלבומים טובים, נהפוך הוא, רק לפני שנתיים הוא הוציא את "הרי את" המצויין והמאד מצליח עם שירים כ"רכבת לצפון", "יש לך מקום", "ביחד" והשיר הכי יפה שלו בכל הזמנים: "בראשית". המון חומר טוב (לאלבום ההוא צורף דיסק בונוס עם עוד חמישה קטעים) וכל זה בתקופה של סערות משפחתיות מחד ושינוי, שלא לומר התמוטטות, תעשיית הדיסקים, מאידך. זאת ההפתעה: בתוך כל הבלאגן, בגיל 40, עם ותק של יותר מעשרים שנה במקצוע, אסף אמדורסקי עדיין מחדש ומרגש, ממשיך לחפש את הדבר הבא, לא מפסיק ליצור שירים מצויינים. בימים אלה של סוף עונת הדיסקים, "צד א" הוא קודם כל אלבום. כמו פעם. לא אוסף סתמי של "סינגלים" אלא שבעה שירים שמתחברים יחד ליצירה שלמה המקבלת משמעות בהאזנה לה בשלמות. פרט ל"מסתכל בכוכבים" המסיים בשתיים וחצי דקות, כל השירים ארוכים ולא מתחשבים בדרישות הרדיו של ימינו... "הרחובות ממריאים לאט" הפותח את האלבום נמשך 5 דקות, "איפה את היום", הסינגל הראשון שיצא מתוכו נמשך שש וחצי, ו"זוג משמיים" משתרע על לא פחות מתשע וחצי דקות... ולא מדובר כאן בתחרות "של מי יותר ארוך" אלא באמירה אמנותית כמעט מהפכנית באווירת המסחור של ימינו: אמדורסקי אמנם עושה פופ, הוא לא אמן ג'אז, פרוג או אבנגרד, אבל חשוב לו לתת לשירים את הזמן שלהם, את המקום לנגינה, את המרווח להתפתחות... כמה שיותר רחוק מכיווץ המוזיקה ללהיטי אינסטנט מיידיים. זה לא מה שמנגנים עכשיו ברדיו, זה כנראה לא יעבוד טוב כרינגטון, אבל זה הראש שלו עכשיו והוא הולך עם זה עד הסוף. וכל זה לא היה שווה דבר לולא "צד א" היה עמוס בשירים מצויינים, חמים ועשירים. גם כשהוא מכניס לרגע קיטש במעבר פסנתר סטייל ריצ'רד קליידרמן או, מצד שני, הולך על שירת נשמה מלאת כאב והתפרצות כסאח במוסיקה, הוא נשאר כל הזמן מאד גרובי ומלודי ואמיתי ונוגע.

כנראה שהבחור פשוט גאון. אין לי מילה אחרת. מוזיקאי כל כך מגוון, ורב ידע, ומלא רגש, וחכם, שגם שר נהדר ומנגן בכל הכלים... מאז מתי כספי של שנות השבעים לא היה (כמעט) דבר כזה במוזיקה הישראלית. (אולי לכן, באופן תת מודע, החליט מעצב העטיפה, להצדיע בצללית השחורה של אמדורסקי לאלבומו של מתי כספי "צד א צד ב" משנת 1978).

ובעצם הוא היה כזה במשך רוב הקריירה שלו. למעט תקופת משבר יצירתי (או אולי שעמום מצטבר) בתחילת שנות ה2000 הוא הודיע על פרישה מיצירת "שירים" ומעבר לארה"ב ולהתרכזות במוזיקת האוס, אמדורסקי כל הזמן ממציא את עצמו מחדש ועם זאת שומר על הצליל האישי שלו. בהפוך על ארקדי דוכין הוא כן רוקד כשעצוב.

בראשית שנות התשעים הוא  היה בין הכוחות החדשים שיצרו  את "מהפכת הרוק הישראלי" של התקופה, כמנהיגה של להקת "תערובת אסקוט" (עם ירמי קפלן ועמיר ג'נגו רוסיאנו) ובל נשכח שהלהקה היתה הראשונה שהגיעה להוצאת אלבום בהפקה עצמית (באמצע 1991). מתחילת דרכו היה אמדורסקי מוסיקאי מאד מגוון,  ניגן בהמון כלים (גיטרות, תופים, בס, קלידים וחצוצרה), היה אחד מראשוני המשתמשים בסמפלרים ואהב לתפקד גם כדי ג'יי ולא רק כיוצר. באלבומי הסולו שלו המציא שילוב מקורי בין רוק ודאנס, והקליט מספר רב של להיטים (ביניהם "אהבה חדשה", "רבים הימים", "יקירתי", "חרש, ביבבה", "השמיים הכחולים", "מעיין", "הוא האמין לה", "אל תדאגי" "שיעברו הימים",  "15 דקות", "כוכב", "חלום כהה", "רוך וקושי" ועוד). אמדורסקי יכול לעשות את הכל לבד, אבל הוא אוהב לשתף פעולה עם מוזיקאים אחרים. גם באלבומיו וגם כמלחין וכמפיק ללא מעט זמרים אחרים, מאביו בני אמדורסקי ז"ל, דרך ורד קלפטר, מיכל אמדורסקי, להקת "רעש", ג'וני שועלי, "ביקיני", אביתר בנאי, "החברים של בני", קורין אלאל, עופר אקרלינג, חיים לרוז, שלומי שבן ועוד רבים.

"צד א" הוא אלבומו העשירי של אסף אמדורסקי (כשברשימה אלבום הצדעה לשנות השמונים, "קדימה אחורה", פסקול "האסונות של נינה", אלבום הופעה ואלבום כפול של מיטב להיטיו) ונדמה שהוא רק מתחיל להתחמם.

בכורה חגיגית לאלבום החדש: 29.1 מועדון התיאטרון

לקראת ההופעה הופיעו אמדורסקי ולהקתו בגלי צה"ל

בתכניץ מוזיקה היום 23.1.2011

סאונד: דני אור ורפי קופפר

אסף אמדורסקי בשירה, גיטרה, סינתי, קלידים. תום דרום בקלידים, מחשב וקולות.

קרני פוסטל בצ'לו, קולות, הארפ, קסילופון. אור אדרי בבס וקולות. רון אלמוג בתופים.

הרחובות ממריאים לאט

רעידת אדמה

זוג משמיים

רכבת לצפון

איפה את היום

בתוך הנשימות