ג'ניס איאן חוזרת
קורה לי לפעמים, במיוחד בשנים האחרונות, שאני נכנס לבית קפה וניגשת אלי אשה מבוגרת, לעתים עם קמטים פה ושם ושיער שיבה, ואומרת לי: יואב אתה לא זוכר אותי? היינו יחד בתיכון... ואז, רק אז, אני מבין שגם אני כבר לא ינוקא בלונד בלורית שהייתי לפני שלושים שנה. ובכל זאת אני גם כן, וכנראה תמיד אהיה.
ככה הרגשתי כששמעתי שג'ניס איאן מגיעה להופעה בישראל וראיתי קליפים שלה על הבמה נכון לימינו אלה... לבנת שיער, כבר לא נערה... ושרה נפלא ממש כמו אז. אם חששתי שלקהל הצעיר השם שלה לא אומר הרבה, מתברר שתוך שבוע נסגרה הופעה נוספת שלה בישראל, והיא כנראה מגיעה ומדברת גם לדורות חדשים.
לנו, שהיינו צעירים רק לא מזמן, בשנות השבעים, היא הייתה אחד הקולות המרגשים בין הסינגר-סנגרייטרז של התקופה. אני שומע אותה שוב, ושוב אני בירושלים של שנות השבעים, טרום גיוס ובשנים הראשונות בגל"ץ, ומרגיש, כמו כל החבר'ה שלי באותם ימים, הזדהות עם הדמות שלה, צעירה בגיל ההתבגרות או קצת אחריו, מחפשת זהות, רעבה לאהבה, למודת אכזבות, מתמכרת לעצבות...
לפני שלושים שנה, נורא אהבתי את ג'ניס איאן והזדהיתי עם שיריה למרות, גילוי נאות, שלא הייתי נערה מתבגרת. לצד כל הרוק הכבד והמתקדם שגיליתי באותה תקופה, היה משהו מאד מנחם ומחמם לב בשיריה. אחד המפגשים האישיים המרגשים שהיו לי עם זמרים מחו"ל, כשדרן רדיו צעיר, היה עם ג'ניס איאן שהגיעה לישראל להופעה באפריל 1980. ברור שאני לא זוכר מה היה תוכן השיחה שלנו, וההקלטה נעלמה מזמן, אבל אני זומר בגאווה את התקליטים שלה, על אחד מהם היא חתמה וכתבה "בתודה על השאלות הכי יפות"...
אחר כך קצת נמאס לי ממנה ועברתי לשמוע דברים אחרים לגמרי והיא נשכחה מלבי. עכשיו, לכבוד הביקור הצפוי בארצנו (בינואר) מתבררים לי שני דברים: הראשון הוא שגם אחרי ביקורה הקודם בישראל היא אמנם האטה את פעילותה אך המשיכה להופיע ולהקליט. והשני, והוא מפתיע יותר, שגם עכשיו כשאני חוזר להאזין לה אחרי שנים רבות שלא עשיתי את זה, אני לא רק זוכר בעל פה חלקים שלמים של השירים שלה, אלא גם מתחבר באופן מיידי לאותן הרגשות ששיריה עוררו בי אז... פתאום אני שוב הנערה שלמדה בגיל 17 שאהבה נועדה למלכות יופי... ואני זו שמחפשת אהבה ומציעה לך להתאהב בי כשתסתיים המסיבה... ואני זו שבחורף מתעטפת בשמיכות נוספות נגד הקור, מתקנת את החימום, מזדקנת, חכמה יותר עכשיו, אתה יודע, אבל טיפשה לגמרי כשמדובר בך... וג'סי, תחזור, יש חור במיטה היכן ששכבנו... ועוד ועוד ועוד שירים עצובים, בודדים נורא, זקנים, כמעט חסרי תקווה... בכולם היא שרה-לחשה-דיקלמה בקול שקט, על סף בכי, בעטיפה אקוסטית מתוקה, לעתים עם ליווי מיתרים קורעי לב, כשרק פעם אחת, ב1979, עשתה ניסיון לצאת מהצליל המוכר שלה כשהקליטה אלבום עם מפיק הדיסקו ג'ורג'יו מורודר.
ג'ניס איאן, או בשמה המקורי ג'ניס אדי פינק, ילידת 1951 ניו יורק, התחילה לכתוב שירים בגיל 12 והקליטה אלבום בכורה בגיל 15. האלבום כלל להיט בשם "ילד החברה" (SOCIETY CHILD) שעסק באהבת נעורים בין גזעית והפך את איאן בין לילה לשם חם בתחום הפולק-רוק הרך, בעיקר בזכות ליאונרד ברנשטיין ששיבץ אותה בתכנית טלוויזיה על מהפכת הרוק. היא נחשבה לאחת הדוברות המהפכניות בתחום מעמד האשה, אבל הצלחתה היתה קצרה. עד גיל 21 היא הספיקה להוציא עוד ארבעה אלבומים שלא זכו בהצלחה, להתחתן ולהתגרש תוך שנה, וגם "לפרוש סופית מעסקי המוסיקה".
ב1974 עשתה קאמבק באלבום "כוכבים" ובו השיר "ג'סי" (שהפך להיט ענק בביצוע הזמרת רוברטה פלאק) ואחריו, עד סוף העשור, הוציאה עוד חמישה אלבומים מצליחים, זכתה בפרסי "גראמי" ובלהיטים גדולים.
ב1981, אחרי אלבום שנכשל מסחרית, היא נפרדה מחברת התקליטים שלה וצימצמה מאד את פעילותה האמנותית, כשהיא מתרכזת בעיקר בכתיבה לאחרים. ב1993 היא שברה שתיקה באלבום חדש, BREAKING THE SILENCE שבו החלה לעסוק לראשונה בנושאים שיאפיינו את יצירתה מאז, מעניינים אישיים ובראשם אהבתה לנשים ועד בעיות חברתיות ופוליטיות כמו אלימות במשפחה, הדור השני לשואה, חסרי בית, זנות, עוולות האפ.בי.איי ועוד. היא הוציאה מאז עוד חמישה אלבומים, מאד מגוונים ממה שהכרנו מהבחינה המוסיקלית, ובגלגולה המבוגר כאמנית אלטרנטיב היא מגיעה לקהלים שעוד לא נולדו כשהייתה כוכבת ענק.
איאן מודעת לפער בין שתי הקריירות שלה, והיא מקפידה לשלב ביניהן בהופעותיה ובתזמון ההוצאות המחודשות של אלבומיה הישנים.
ב2004, למשל, יצאו לה במקביל שני אלבומים. אחד "העצמות של בילי", היה כולו שירים חדשים, והשני, שיצא אז לראשונה בדיסק, האלבום הכי טוב שלה משנות השבעים (1975 ליתר דיוק): "בין השורות" (BETWEEN THE LINES) ובו רוב השירים מתוכם ציטטתי שורות קודם: "כשהמסיבה תסתיים", "בגיל 17", "אורות בהירים והבטחות", "בחורף", "צבעי מים", "תה וסימפטיה" ושיר הנושא "בין השורות" שמופיע פעמיים. בגרסה המקורית ובגרסה הופעה חדשה שבה היא מתייחסת בהומור לשינויים בעולם המוסיקה כשהיא עוקצת בקנאה את בריטני ספירז... "מה כבר אפשר לשנוא בה?" היא שואלת את הקהל... ומשיבה: "היא צעירה... היא גבוהה"...
אז נכון. ג'ניס איאן כבר לא צעירה, וגם לא גבוהה. אבל היא עדיין שרה נהדר, והשירים שלה, הישנים וגם החדשים, נוגעים בלב כמו פעם.
WELCOME BACK
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה