יום שבת, 13 באפריל 2013

העולם בשחור לבן



"הייתי זקוק להרבה מאד שנים כדי להעיז ולהתמודד עם החומרים האלה" אומר לי אסף אמדורסקי בשיחה בגל"צ עם הוצאת האלבום החדש "שרים הדודאים". "גם בגלל שאני לא זמר כמו אבא שלי, ואין לי הקול שלו וההגשה שלו, וגם בגלל שהשירים האלה הם קלסיקה ואיך אפשר בכלל לנסות ולהוסיף להם משהו מבלי לקלקל. המטרה היתה לא לקלקל. עכשיו אני שמח שהפרוייקט הזה סוף סוף נגמר ואני יכול להמשיך הלאה.
"אולי נעשה דודאים 2" שואל אותו בחיוך ישראל גוריון, ואסף עונה לו במבט קצת מבוהל... "נראה...אולי..." ובינתיים האלבום כבר מראה סימנים של רב מכר.


המפגש בין ישראל גוריון ואסף אמדורסקי "שרים הדודאים" אינו סתם עוד אלבום נוסטלגי של שירים יפים מהעבר. אלא זהו אלבום של גישור בין דורי, של סגירת מעגלים, של הצדעה מלאת אהבה לצמד הכל כך ישראלי בסיסי, שורשי, ובמיוחד לזכרו של בני אמדורסקי.

לישראל גוריון זה נראה יותר קל. הוא אמנם מבטא כאן צדדים חדשים באישיותו המוזיקלית, כותב שיר חדש ומנגן במגוון כלים (מתברר שכבר הרבה שנים הוא עושה את זה, ככה בקטנה, מאחורי הקלעים) אך הוא בעיקר עושה מה שעשה תמיד: שר בהרמוניות קוליות נפלאות, שר בקול רענן וצעיר, ובעיקר מופיע, מעביר את השירים, במקצועיות מושלמת, מלא אנרגיה חיובית כמו שהיה לפני המון שנים, כמו תמיד.

לאסף אמדורסקי נראה המפגש הזה יותר מסובך. כמעבד והמפיק המוזיקלי של האלבום החדש הוא צריך לא רק להתמודד עם הקושי הנפשי של טיפול בחומרים שהיו מזוהים עם אביו, ועם האתגר המקצועי של להכנס לנעליו הגדולות כזמר בעל קול ונוכחות מרשימים מאד, אלא גם, באותו זמן, לשמור על עצמאותו וייחודו כמוזיקאי עכשווי, מעודכן, שיש לו אמירה משלו.
במילים אחרות, איך להתייחס למורשת המכובדת, והכל כך מוכרת  של "הדודאים" מבלי להרוס אותה מחד או להיות מבצע סתמי מאידך. הרי הוא לא יכול לשיר כמו אבא שלו, והוא גם לא רוצה להיות חקיין. ומצד שני "הדודאים" היו בראש ובראשונה שילוב הקולות של ישראל ובני. איך עושים את זה?

הגישה בה בחר אסף אמדורסקי היתה של לס-איז-מור. כמה שפחות לשנות, כמה שפחות להפריע, לזכור את העובדה שהשירים האלה קלסיים, לתת להם את הכבוד המגיע להם, ומידי פעם, להוסיף להם תבלינים חדשים. לא ללכת רחוק מדי אלא להשאר נאמן למקור. התוצאה: מושלמת.

"שרים הדודאים" הוא אוסף מרגש של 17 קלסיקות ישראליות מכל הזמנים, ושיר אחד חדש של ישראל גוריון שנשמע כמו חלק טבעי מהרשימה. "החליל", "שיירת הרוכבים", "בשדות בית לחם", "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר", "טיול לילי", "אשכולית", "מארש הדייגים", "שדמתי", "כיבוי אורות", "ערב של שושנים" ועוד שירים שהפכו מזמן לזמר עממי. הכל מעובד בעדינות ורגישות, כשישראל גוריון בשירה, גיטרה, חלילית (!) וסקסופון (!!!) ואסף אמדורסקי בשירה, גיטרה חשמלית, פנדר רואדס ופסנתר ואיתם מנגנים אברי בורוכוב בקונטרבס וכלי הקשה, רון אלמוג בתופים וגם אורחים בשירים אחדים: אהובה עוזרי בבולבול טראנג, מתי (הבן של ישראל) בגיטרה, חבורות הזמר "היוצאים מגדרם" ו"גני שיר" בשירה, שרה טיילור, רחלי יובל ו"אנסמבל כלי פריטה שפיה" במנדולינת. כולם ביחד מנגנים רק כשממש צריך. זה הכבוד האמיתי שהם נותנים למוזיקה של "הדודאים".

קול דודי מדלג על ההרים
ולבי פועם לשמע פעמיו
הנה הוא בשער הנה הוא בגני
ישאני על כפיו ויובילני חדריו
הנך יפה רעייתי
מה יפו דודייך תמתי
מור ולבונה וערשך רעננה
בואי בואי כלה...

זה קטע מהשיר "בואי בואי כלה" שכתב והלחין ישראל גוריון, עם קצת עזרה משלמה המלך. וזה נורא  מרגש לראות איך האיש הזה, כמעט בן 78, מלא יצירתיות ואנרגיה טובה, לא מפסיק להופיע ולשיר, גם בכמעט עשרים השנים מאז לכתו של בני אמדורסקי שהיה שותפו מסוף שנות החמישים. הוא לא מפסיק, למעט יציאות בודדות, בשמירה שלו על הצליל הישראלי העממי.



אסף אמדורסקי הפוך בגישתו. הוא התחיל את הקריירה שלו במקביל למותו של אביו. אלבומו הראשון, עם "אהבה חדשה" הושלם בימיו האחרונים של בני, ומאז אסף לא מפסיק לחדש ולהפתיע, ממציא את עצמו מחדש ועם זאת שומר על הצליל האישי שלו.
מתחילת דרכו הוא מוזיקאי מאד מגוון,  מנגן בהמון כלים (גיטרות, תופים, בס, קלידים, חצוצרה וסמפלרים) יוצר שילוב מקורי בין רוק ודאנס, וברומה שלו מספר רב של להיטים ("אהבה חדשה", "רבים הימים", "יקירתי", "חרש, ביבבה", "השמיים הכחולים", "מעיין", "הוא האמין לה", "אל תדאגי" "שיעברו הימים",  "15 דקות", "כוכב", "חלום כהה", "רוך וקושי" ועוד). אסף אמדורסקי נמצא בתקופה מאד טובה בקריירה שלו בשנים האחרונות ואולי דווקא משום כך, אחרי עשרה אלבומים שהוציא בעשרים שנות פעילות, הוא הרגיש שמותר לו עכשיו לעצור לרגע ולחזור את המורשת בה מרד בתחילת דרכו. זה נהדר.

2 comments:

  1. כל הכבוד, ותודה על שהפניית את תשומת הלב אל האלבום.
    בשביל אסף אמדורסקי זה חייב להיות אתגר אמיתי על מנת להכנס לנעליים של אביו. לא פחות מהאתגר של ישראל גוריון לשמור על המצלול אותו יצר ועליו שמר במשך שנים רבות.

    השבמחק
  2. איזה סאונד פנטסטי כל כך מרגש תודה

    השבמחק