יום שבת, 4 ביוני 2011

טליה אליאב. נגה שלו. אדומות



נשים באדום. לא רק בגלל כתם הצבע על העטיפה. שמת לב עד כמה יש משהו דומה בשתי העטיפות האלה? אלה גם, ובעיקר, בשל מה שצבע אדום עושה למי שרואה אותו, למה שהוא מסמל. סכנה, דם, מסתורין, אש, פרובוקטיביות, תשוקה, סקס... נגה שלו וטליה אליאב בשמלות אדומות, על רקע אפור כחול, ומים. לא מזמינות, אבודות, כואבות. שתי נשים צעירות נאבקות על הכרה בתוך מבול הזמרות-יוצרות שמציף את המוזיקה הישראלית. שתיים שלא מנסות לעשות את זה קל, לא מנסות למצוא חן בכוח. לא אכפת להן להיות "משונות" וזה יופיין. הן מצליחות להיות שונות ומיוחדות. משימה כמעט בלתי אפשרית בימינו.


הוותיקה כסולנית בין השתיים היא טליה אליאב, בת 26 עם אלבום שני, שנתיים וקצת אחרי "התנועה". האלבום החדש, "קוד הזיכרון", כולל עשרה שירים שכתבה והלחינה (ביניהם יצאו לרדיו "לא להקשיב ללב" ו"מחזיקה חזק"), עוד שניים שהם שיתופי פעולה במילים של אליאב עם טליה ויינברג וחיים רחמני. ועוד אחד, "פשוט" למילים של ש.שפרה ולחן של חיים רחמני. בעיבודים השתתפו טליה אליאב ושי לוינשטיין שאחראי גם על ההפקה המוזיקלית. מי ששמע את שמו של לוינשטיין, גיטריסט ומוזיקאי רב גוני  שעבד עם יהוא ירון, "ריבר סטיק" עם רות דולורס ווייס, "ששה נגנים שמחים" ועוד כל מיני חברים באבנגרד הישראלי המצומצם אך הנועז של המאה העשרים ואחד, יודע שאי אפשר לנחש איך ישמע האלבום הזה. כך גם רשימת המוזיקאים המשתתפים. עם טליה אליאב בשירה, פסנתר וקלידים מנגנים שי לוינשטיין בגיטרות, חיים רחמני בעוד, בוריס מרצינובסקי באקורדיון, יונתן לויטל בבס, אריאל קסיס בקאנון, מירב שחם בחליל צד, קרן פנפימון בתופים וכלי הקשה, יונתן ניב בצ'לו, עמיר סטולר בחצוצרה וטרומבון. האם זה רוק? מוזיקה קברטית? מזרחית? לאדינו? טום וויטס נשי? עתיק? עתידני? מה זה? איך אפשר בכמה מילים בעיתון לתאר לך את המיוחדות הזאת? האם לעשות לעצמי הנחות ולהשוות אותה לאמנים מוכרים אחרים? אני מעדיף שלא, ולהביא אבחנה מאד מדוייקת של דניאלה ספקטור, יוצרת וזמרת מוערכת בפני עצמה המצוטטת בקומוניקט של אליאב: "נדיר בעיני לפגוש אומן טוטאלי כמו טליה, מי שפוגש אותה בהופעה נשאב לעולם שהיא בונה דרך כל החושים... יש המון רגעים שוברי לב ומרגשים בהופעה, אבל האלבום, בהאזנה חוזרת ונשנית, מאפשר לי, בקצב שלי, להעמיק אל תוך העולם המיתולוגי-אישי הזה שטליה יוצרת ולגלות מהאזנה להאזנה כמה הוא עשיר ,ופשוט מלא רגעים מוזיקליים ושיריים יפהפיים."
ויהוא ירון מוסיף: "גם כשהיא שרה קולות או מנגנת בפסנתר בשיר של מישהו אחר, יש ביצירה הסופית משהו מאוד מהותי שהוא טליה. אני יכול להגיד בוודאות שהיא אחת ההשפעות הגדולות עלי."



יהוא ירון מתארח כזמר קולות ומפיק באלבומה של נגה שלו. "נגה שלו". גם שמה של הזמרת יוצרת ונגנית בס בת 32, מוכר כבר שנים אחדות בקרב חובבי אמנות שוליים, ולאו דווקא בתחום המוזיקה. היא התחילה את דרכה בקבוצת תיאטרון רחוב שהקימה בשם "הבובואים" והציגה מיצגים בפלורנטין, ניגנה עם נגה שץ בצמד בשם  2NX (נגה כפול 2) שאף הוציא ב2007 אלבום בכורה בשם "DREAMS ON FIRE". במקביל הופיעה שלו עם  להקת "שוורצע קינדר" שהוציאה גם היא אלבום באותה שנה בלייבל המרכזי באינדי הישראלי, "פית-קית". באוסף השלישי של הלייבל הופיע שיר סולו ראשון שלה, "משפריצה" ונגה שלו הפכה אחת מיקירות החברה והשתתפה במגוון הקלטות של אמניה, ביניהם עם הגיטריסט-זמר דני הדר איתו הוציאה אי-פי משותף בשם "כמה אהבה" שכלל לחן של הדר למילים של יונה וולך, "לא חיה בכלל". מה שמוביל אותנו, בדרך קיצור, לאלבום החדש שנושא את שמה. השיר של וולך מופיע גם כאן, דני הדר הוא השותף שלה בעיבודים ובהפקה המוזיקלית, והוא גם כתב והלחין עוד שלושה שירים, ביניהם שבע וחצי דקות של "זונה של המיתון". שאר השירים הם של נגה שלו, כולל אפילו "משפריצה" שקיבל שם חדש, "שיר תגובה". לעומת רוב ההקלטות בהן השתתפה בעבר, נשמעת שלו ברוב שירי אלבום הסולו שלה די נורמלית. היא שרה בקול קורין אלאלי, עם דני הדר בגיטרות וסער קדם בתופים, שירים שטירופם הוא יותר פנימי מחיצוני. היא אמנם יודעת גם להתחרע, ב"שיר תגובה" או ב"זונה של המיתון" הנ"ל למשל, אבל בדרך כלל היא עושה את זה בשקט. 

.

2 comments:

  1. טליה באמת מצויינת ומרגשת חבל שלא משמעים אותה מצאתי ביצוע שלה עם נגה שלו לשיר של טליה עיר אבודה (lost city) במיספייס שלה http://www.myspace.com/talyaeliav

    השבמחק
  2. גם אני חשבתי שהעטיפות דומות קצת, בטח בגלל הצבעים.
    וממש מדהים שכתבת על שתיהן באותה כתבה. אני ממש בהתלהבות משתיהן לאחרונה.
    נגה שלו אגב, אולי נשמעת נורמאלית באלבום, אבל בהופעה יש סיכוי שפחות אנשים יתחברו, כשואו, אבל שרה היא הרבה יותר טוב לייב.
    אצל טליה אליאב ההופעות הרבה יותר חזקות מהאלבום.

    השבמחק